הדפסה

ליווי של עובדת סוציאלית בפגיה
 
לידה הינה על פי רוב אירוע מרגש ומשמח עבור ההורים. היא מהווה עבורם התחלה חדשה מלאת ציפיות ותקוות לעתיד. לידת פג, לעומת זאת, נחוות כאירוע טראומטי, בלתי צפוי, המתפתח לכדי משבר ומשפיע על כל בני המשפחה, נוגע בכל תחומי חייהם ומצריך פנייה לגורמי תמיכה.  
הלידה המוקדמת נחוות למעשה כהתנפצות של חלום. הפנטזיה, המאפיינת את תקופת ההריון, בה בני הזוג עסוקים בציפיות, תוכניות ומחשבות על התינוק שעומד להגיע, מתנפצת לרסיסים עם לידת הפג ומביאה עמה תחושות קשות של כשלון, אכזבה, האשמה עצמית, דאגה וחרדה. העבר והעתיד נמחקים וההווה הופך להיות המקום המרכזי, בו חווים ההורים חוסר וודאות לגבי מצבו של התינוק וקושי עצום בשל חוסר יכולתם להשפיע או לשנות דבר.
בנוסף לצוות הסיעודי, המהווה מקור תמיכה חשוב עבור ההורים במהלך האשפוז, עומדת לשירות ההורים גם עובדת סוציאלית המלווה אותם, הן ברמה הפרטנית, בשיחות תמיכה אישיות והן ברמה הקבוצתית במפגשי הורים יזומים (שעת הורים), בהם הם מקבלים מידע וכלים להתמודדות ומסייעים זה לזה בתמיכה הדדית.
תפקיד העובדת הסוציאלית בפגיה הוא ראשית לתמוך בהורים מבחינה רגשית תוך התאמה לשלב בו הם נמצאים. לרוב ההתמודדות מאופיינת ב-4 שלבים:

  1. השלב הראשון מאופיין בתחושות של הלם, שוק וקושי לעכל את המציאות.
  2. השלב השני מאופיין בתחושות של הכחשה והדחקה של רגשות חיוביים ושליליים כאחד. קושי להתחבר לפג, לגעת ולטפל בו  או תחושות כלליות של ריקנות, ניתוק וריחוק.
  3. השלב השלישי מאופיין בתחושות של כעס, אשמה, דיכאון ואבל – כעס על מהלך הלידה, על הצוות הרפואי, על בן הזוג או המשפחה המורחבת, רגשות אשמה כי משהו במעשיהם גרם לאירוע, דיכאון ואבל על אובדן החלום או אובדן התינוק לו הם ציפו.
  4. השלב הרביעי – ההשלמה, מאופיין בתחושת הסתגלות, קבלת המציאות, יצירת קשר וחיבור עם התינוק ותחושות של כוח ויכולת להתמודד.

בפגישות עם ההורים מקשיבה העובדת הסוציאלית לדבריהם הקשבה מלאה ונטולת שיפוטיות ומפנה מקום ומרחב עבורם לבטא את רגשותיהם במלוא העוצמה, תוך מתן לגיטימציה לתחושות אלו והדגשת אופיין הטבעי והנורמלי, כתגובה למצב המשברי אליו נקלעו.
בשיחה עולים פעמים רבות רגשות אשמה וכעס של האמהות, אשר חשות כי גופן בגד בהן או כי משהו במעשיהן גרם ללידה המוקדמת. במקרים אלה מדגישה העובדת הסוציאלית את הצורך הטבעי שלנו כבני אנוש לחפש אחר "אשמים" על מנת לקבל תחושה של שליטה במצב שאינו בשליטתנו ומנסה יחד איתם ליצוק משמעות חדשה, חיובית, אשר תהווה בהמשך מקור לצמיחה והתפתחות מתוך המשבר.
בנוסף לכך מעודדת העובדת הסוציאלית את ההורים לגעת בתינוק ולטפל בו על מנת לקרב וליצור את החיבור בינם לבין הפג, תוך שהיא עוזרת להפיג את החששות, הבהלה ורגשות האשמה שעולים עקב קושי זה. כמו כן היא מעודדת אותם לקבל מידע רפואי מלא אודות מצב התינוק על מנת לקבל תחושה של וודאות, שיתוף ושליטה במצב.
בפגישות מודגשת גם החשיבות שבתמיכה המשפחתית והזוגית וההשפעה של הולדת הפג על המערך המשפחתי והיחסים בין בני הזוג, תוך התייחסות נפרדת לכל אחד מבני הזוג ושיקוף אחד של רגשותיו של השני, על מנת ליצור הבנה טובה יותר, אמפטיה ויחסים של תמיכה הדדית.
הורים שלהם ילדים נוספים בבית עסוקים על פי רוב גם בשאלות סביב השפעת הולדת הפג על שאר הילדים – כיצד לספר להם, לשתף אותם וליצור חיבור בינם לבין הפג. עזרים כגון ציורים לפג, כתיבה מכתבים עבורו, הבאת תמונות שלו הביתה או הצצה מבעד לחלון הפגיה עשויים לסייע, לקרב את האחים ולהקל עליהם את החיבור.
לקראת סיום האשפוז והשחרור הביתה נפגשת העובדת הסוציאלית עם ההורים ומשוחחת איתם על הצפוי בבית, על החששות והפחדים שעולים לקראת השחרור, על חשיבות התמיכה לה תזדקק האם מבני משפחתה ועל ההתארגנות בבית מבחינת הטיפול בתינוק והציוד הדרוש.
על מנת לשמור על רצף הטיפול והמשך המעקב והתמיכה לאחר השחרור הביתה מקבלים ההורים  מידע אודות זכויותיהם ואודות הגופים המסייעים בקהילה כגון טיפת חלב, אגף הרווחה, קופת חולים, עמותות או ארגוני סיוע על פי הצורך. במקרים מסויימים יוצרת העובדת הסוציאלית קשר עם גורמים אלה עוד בטרם השחרור, על מנת להקל על ההורים את ההסתגלות בבית.
לאחר השחרור הביתה מוזמנים ההורים עם הפג למרפאת הפגים שבביה"ח לצורך המשך טיפול ומעקב רפואי. שם הם נפגשים שוב עם העובדת הסוציאלית, אשר מסייעת להם בכל צורך או קושי שעולה בבית עד למצב אופטימאלי בו הם מרגישים שאינם זקוקים עוד לתמיכה והם עצמאיים ומוכנים לצאת לדרך החדשה של ההורות.