PDF הדפסה דואל

משמעות הזמן לחולה הלוקה במחלה ממארת

מאת: לנה קורץ, אחות במערך  ההמטו-אונקולוגית

 

"הזמן, אם זרעת בחייך את הדברים הנכונים, יכול להפוך עבורך מאויב מר הניצב ממולך, לידיד קרוב הפועל לצידך".

בהילוכו ימצאו וינבטו לאור השמש ממעמקים הדבר שטמנת ויתנו פרי ופרח, ואולי גם את הזרעים לעתידך" (דר' מלי ארנפלד, 1976).

 

הגדרת הזמן

זמן - הינו ביטוי פילוסופי - לשוני, המתאר מידת המשך או פער בין שני מצבים או אירועים.

זמן מוגדר על ידי שינוי ותלוי בו.

משמעות הזמן הינה היכולת התאורטית של מיקום גורמים שונים במציאות ותכונותיהם להיות אחרים ממה שהינם, באופן שאינו פרדוקסלי.

תפיסת הזמן הינה תכונה ביולוגית המאפשרת ליצור חי לחיות את השינויים שסביבו באופן השוואתי. (ויקיפדיה - אנציקלופדיה חופשית, מאי 2006).

 

זמן החופש האנושי, הגיגים...

סוף שנת לימודים של כיתה ג', בשנה הבאה עולים לכיתה ד' והינה הוא מתקרב ומגיע החופש הגדול.

בעקביות היינו סופרים את הימים הנותרים ביציאה להפסקות ובחלופי מבטים בשיעורים משעממים.

בחיוכים מבטיחים מזכירים לעצמנו שוב ושוב את מניין הימים. סוף סוף, מרגישים את קירבת הקיץ ואיתה הציפייה המתוקה לדברים האהובים שהמתינו לנו זמן רב.

כל אחד זוכר חבורת ילדים מהשכונה, לאחר משחק והשתוללות של אחר הצהריים, עם חולצות ספוגות זיעה ולכלוך.

שעה קלה לפני שהאמהות היו קוראות לנו מהחלון, לעלות לארוחת הערב, היינו מוצאים את עצמנו יושבים בצפיפות על קצה המדרכה החמימה.

בנימה אינטימית שהייתה מפתיעה בכל פעם מחדש היינו מנהלים שיחות ברומו של עולם הילדות. כשהתבונה והטבעיות היו חלק ממרכיביהם הקבועים.

שוב ושוב היינו נהנים ונדהמים לגלות שאיננו מסוגלים לתפוס את משמעות אורכו של החופש, דבר שרמז מצידו הבטחת הנאה עד ל"נצח".

זה היה פשוט עצום, בעינינו, החופש השתרע על מרחב זמן שלא יכולנו להכיל. סוף החופש הגדול היה זמן שנדמה היה שכשיתרחש כבר לא נהיה אנחנו. הוא יקרה בזמן מרוחק שעדיין היה עלום מבחינתנו.

בשבילנו הוא היה העתיד "הבלתי נגיש", ובעצם, המושג "סוף החופש הגדול" לא "אמר לנו" הרבה חוץ מאותה דקירה בלב של תקופה מיוחדת שלא רצינו שתיפסק לעולם.

כיום כמבוגרים רובינו שכחנו את מגבלותינו להכיל תפיסת הזמן. אנחנו חיים כשבראשינו מצוינים רשימת אירועים שעתידם להתרחש שבועות, חודשים ושנים הרחק מעתידנו.

הפער בין יכולת לתפוס ולהכיל את משמעות הזמן בטווחים של שנים, לעומת חוסר יכולתו של הילד "לאחוז" בתפיסתו מושג שבוע או חודש, מצביע על התרחבות ביכולת התפיסה, הוא מעיד על צמיחה, על יכולת שלנו להשתפר מבלי להיות מודעים לעניין מסוים ועדיין לגדול בו.

אף אחד לא לימד אותנו לשפר את יכולתנו לתפוס את הזמן, היכולת הלכה וגדלה מעצם העובדה שאנחנו משתתפים בדבר הנקרא חיים.

משמעות הזמן לחולה אונקולוגי

מחלות הן אבני דרך המזכירות לנו שבני תמותה אנחנו. הסתגלות למחלה הוא מסע סוער שנגמר בעננים קודרים לצד כתמי אור שמש. תנודות אלה בין ייאוש לתקווה הן בלתי צפויות, הסתגלות למציאות חדשה תמיד אורכת זמן. כל מטופל או בני משפחתו, כאשר נודעות לו תוצאות אבחון חדש וקשה, עובר מאבק פנימי עד שיבין מה צופנת לו המחלה.

רבים הם המקרים שבהם בני משפחה ואפילו אנשי מקצוע נוקטים בתגובה שניתן לסדרה ברצף הנמשך, החל מהכחשה וכלה בהשלמה. כביכול, מוטל במשפחה, על אחד להכחיש את המחלה ולדגול בחיים ובהמשכים, ואילו על אחר- לעזור להיאבק במציאות הקשה.

על פי רוב, לאחר התלבטות הבלתי נמנעת בין הכחשה להשלמה, תועלה תמונה חדשה של הבעיה, שתוביל את המשפחה כולה ברצף ממצב של הכחשה למודל של השלמה (דר' מלי אהרנפלד , 1976).

תהליך אבחון מחלת סרטן, מלווה ברוב המקרים בתנודת רגשות ומחשבות הנעות בין תקווה לבין פחד וחשש. כל אחד מגיב בצורה שונה, בעוצמה שונה, אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של המחלה.

אם אבחון של מחלות הסרטן מגיעה גם הבנה שהחיים עלולים להשתנות וחלק מהדברים לא יהיו כפי שהיו קודם לכן. האדם שחלה בסרטן מתחיל להרגיש יותר בבירור שהחיים אינם נצחיים. (דר' שלומית פרי, 2005).

הרבה פעמים האדם החולה מתחיל לעלות שאלות לגבי משמעות החיים וניצול הזמן שהיה לו עד היום והזמן שנותר.

ויקטור פרנקל ואב הלוגותרפיה, מסביר את רוח ההישרדות על ידי הבנה של משמעות החיים. פרנקל פיתח את התיאוריה שלו לאחר שנה שנכלא במחנה השמדה בתקופת השואה. בתיאוריה זו הוא הסביר שהדחף של האדם - הוא שאיפה למשמעות והבנה של חיים והעולם שבו הוא נמצא. הבנה זו הוא הכוח שיכול לעזור לו להתמודד עם סבל ומצוקה קשים ככל שיהיו. על פי ויקטור פרנקל, האדם הוא בעל חיוניות, עוצמה וכוח הישרדות כל הזמן שיש לו אידאה מוצקה שנותנת לחייו משמעות. (ויקטור פרנק, 1984).

לעיתים, אנו עדים לווידוי של  החולה על זמן "אבוד". למה לא ניצלתי זמן שהיה ברשותי? "למה חיכיתי ? "הייתי יכול לעשות הכל אחרת לו הייתי יודע שאחלה במחלה".

החיים מקבלים משמעות אחרת, משמעות שאדם עצמו מוצא וממציא.

ישנם שלושה תחומים עיקריים בהם מתרחשים שינויים בזמן המצוקה הקשורה במחלה.

- ערכים יצירתיים, שבהם אדם מוצא משמעות במה שהוא נותן לעולם.

- ערכים חוויתיים שבהם אדם מוצא משמעות במה שהוא נוטל מהעולם.

- ערכים התיחסותיים, שבהם האדם מוצא משמעות באופן ההיתייחסות שלו אל מצבו בעולם, במיוחד בתחום של שילוש הטראגי של אדם- אשם, סבל ומוות- שאין אדם יכול להמלט מהם. (יקטור פרנקל, 1981).

כפי שהגוף זקוק לזמן כדי להחלים מניתוח או התערבות רפואית אחרת, כך גם דרושים זמן הסתגלות לעצם המחלה.

לעיתים, תהליכים רגשיים דורשים זמן ממושך יותר מהזמן הדרוש לגוף להחלמה. יש לאפשר לחולה את הזמן הדרוש לו כדי שיוכל לעבד את משמעות השינויים שבאו בעקבות האבחנה.

אצל חלק מהחולים או בני משפחה חודרת ההכרה או מופיע חשש שהחיים לא יהיו יותר כפי שהיו.

ההסתכלות על החיים משתנה, בחירות והחלטות עשויות להשתנות עקב שינוי סדר עדיפויות. חלק מהחולים מדמים זאת לתחושה של רכבת שסטתה מהפסים והם אינם בטוחים שיוכלו לעלות חזרה למסלולם, או שאין הם בטוחים לאן תוביל אותם הדרך.

חלק מהחולים שחלו בסרטן, חשים בעובדה שהמחלה משפיעה על כל תחום חייהם ומשנה אותם. עיבוד הידיעה וחזרה לשגרת החיים או בניית שיגרה חדשה, הם תהליכים הדורשים זמן.

לעיתים, מלווה מחלת הסרטן בחוסר וודאות לגבי העתיד. קשה לשמור על אופטימיות כאשר העתיד הופך לבטוח פחות וחלק מהחולים חווים תקופות של חוסר אונים.

המפתח להתמודדות עם חוסר ודאות, היא תקווה ושמירה על איכות החיים הקיימת, ומפגש עם חולים אחרים או עם אנשים שהבריאו, לסייע בהתמודדות ולחזק את התחושות האופטימיות. חלק מהחולים שואבים חוזק מהתמיכה ואהבה שעוטפת אותם, חלק פונים ליצירה, אומנות, לימודים או לניסיון להגשים משאלות או חלומות שונים. חלק מהחולים מדווחים שהמחלה הובילה אותם לחולל בחייהם שינוי חיובי ושינוי בסדר עדיפות.

המטרות, הרצונות והמחשבות עלולות להשתנות.  אדם מוצא את עצמו עם מבט חדש לחיים.

 

אחד הסופרים הדרום אמריקאים המבריקים של התקופה האחרונה, גבריאל גרסיה מרקס, אשר חלה בלימפומה, כותב מכתב אחרון לפני פטירתו:

"אם לרגע אלוקים היה שוכח כי אני רק בובת סמרטוטים, והיה מעניק לי במתנה פרק חיים, הייתי מנצל זמן זה עד כמה שהייתי יכול.

יתכן שלא הייתי אומר כל מה שאני חושב, אבל בודאות הייתי חושב על כל מה שאני אומר.

הייתי מעריך את הדברים, לא לפני שווים, אלא לפי ערכם.

הייתי ישן מעט, חולם יותר. אני מבין שעל כל דקה שאנו עוצמים עיניים, אנו מפסידים שישים שניות של אור. הייתי מתהלך במקומות שאחרים נעצרו, הייתי מתעורר בזמן שהאחרים ישנים.

אם אלוקים היה מעניק לי במתנה פרק חיים,הייתי מתלבש בפשטות, הייתי משתרע מול השמש, חשוף לא רק בגופי אלא גם בנשמתי.

הייתי מוכיח לאנשים עד כמה הם טועים בחושבם שהם מפסיקים להתאהב בהזדקנותם מבלי לדעת שמזדקנים ברגע שמפסיקים להתאהב !

לילד הייתי נותן כנפיים, אבל משאיר אותו ללמוד בכוחות עצמו לעוף.

לזקנים הייתי מלמד שהמוות לא מגיע עם הזקנה אלא עם השכחה.

כל כך הרבה דברים למדתי ממכם, האנשים... למדתי שכל העולם רוצה לחיות על פסגת ההר, מבלי לדעת שהאושר האמיתי טמון בצורת העלייה במעלה ההר.

למדתי שכשתינוק תופס בידו בפעם הראשונה את אצבע אביו. הוא מחזיק אותו לתמיד.

למדתי שלאדם יש זכות להביט כלפי מטה בזולת רק כאשר הוא עומד לעזור לו להתרומם.

כל כך הרבה דברים הצלחתי ללמוד ממכם, אבל באמת - הם לא יעזרו לי, משום שכשישימו אותי בתוך הארון, למרבה הצער כבר לא אהיה בחיים.

אילו הייתי יודע שהיום תהיה הפעם האחרונה בה אראה אותך ישן, הייתי מחבק אותך בחוזקה ומתפלל לאלוקים שאוכל להיות שומר נפשך.

אילו הייתי יודע שאלו הם רגעי האחרונים לראותך הייתי אומר :אני אוהב אותך" מבלי להניח בטיפשות, שזה כבר ידוע לך.

תמיד קיים המחר והחיים נותנים לנו הזדמנות נוספת בכדי לעשות את הדברים היטב, אבל במקרה שאני טועה והיום הוא כל מה שנשאר לנו, הייתי רוצה להגיד לך עד כמה אני אוהב אותך, ושלעולם לא אשכחך.

המחר לא מובטח לאף אחד, צעיר או זקן. היום יכולה להיות הפעם האחרונה שתראה את אהוביך. בגלל זה אל תחכה יותר, עשה היום. כי אם המחר לעולם לא יגיע, בודאי תתחרט על היום בו לא הקדשת זמן לחיוך, לחיבוק, והיית עסוק מכדי להגשים להם בקשה אחרונה.

שמור את אהוביך קרוב, תלחש באוזנם עד כמה אתה זקוק להם, תאהב ותתייחס טוב אליהם, תקדיש זמן להגיד להם "אני מצטער", "תסלח לי בבקשה", "תודה", וכל אותן מילות האהבה שאתה מכיר.

אף אחד לא יזכור אותך בשל מחשבותיך הנסתרות. בקש מאלוקים את הכוח והחוכמה לבטא אותם. תראה לחבריך ולאהוביך עד כמה הם חשובים לך..."