PDF הדפסה דואל

יום של טיפול כימי ביחידה האונקולוגית בלניאדו / ממטופלת אונקולוגית – מאי-2010

אני חולת סרטן שד ומטופלת בבית חולים "לניאדו" בנתניה במחלקה האונקולוגית שבראשה עומדת ד"ר יעל מריק, אונקולוגית מהרמה הראשונה שהתמחותה העיקרית היא במחלת סרטן השד. מחלקה אמבולטורית זו מקבלת מטופלים בימי ראשון, שני, שלישי וחמישי. אני מגיעה לטיפול הכימותרפי בימיי שני, זאת מתוך תכנון שאת התחושות הלא טובות שמלוות את הטיפול אחווה באמצע השבוע. לקראת סוף השבוע ארגיש טוב ובמיוחד ביום ראשון שזהו היום העמוס בעבודתי.

המחלקה האונקולוגית היא מחלקה דיי קטנה. הכיסאות הטיפוליים נראים בלויים, לא בקלות ניתן להטות אותם לאחור וברור שיש צורך להחליפם. בישראל בבתי חולים רבים יש ציוד חדיש ומשוכלל, המחלקות האונקולוגיות מרשימות, מעוררות התפעלות, מושקעות ומעוצבות. במהלך הטיפול החולה נמצא בתוך תא פרטי ללא קשר עם הסביבה. אני חושבת שהמטרה בצורת טיפול זו הייתה ליצור תנאים משופרים אך בעצם בודדו את המטופל, דאגו לתנאים הפיזיים ושכחו את הנפש.

בכל זאת, במחלקתנו יש משהו נדיר. מחלקה שכולה לב ונשמה.

כשאני מגיעה ביום שני בבוקר, אסתר המזכירה, והאחיות זיוה ואידה מקבלות אותי במאור פנים. תמיד בפיהם הערה על הופעתי, צבע הז'קט, על העגילים, או כמה נראית הפאה יפה באותו יום. הן שואלות איך אני מרגישה ואני זוכה לחיבוקים.

זיוה, האחות הראשית, אולי תשים לב שאני בלי מצב רוח באותו יום ותאמר לי שברגע שכל המטופלים יהיו מסודרים היא תבוא ותדבר איתי. כרגיל, היא תספר לי בדיוק את מה שאני רוצה לשמוע, איך סטטיסטיקה היא רק סטטיסטיקה ואי אפשר להתייחס לזה יותר מידי ברצינות וכ"ו...אחרי כמה דקות עם זיוה אני מרגישה בשמיים וחשה שאחיה לנצח.

הכיסאות הטיפוליים מסודרים בחדר לאורך הקירות ושתי שורות נוספות באמצע. כשהמטופלות מגיעות האחיות מעודדות אותנו לארגן את הכיסאות בסידור שמתאים לנו. בדרך כלל במעגל קטן כך שנוצר קשר בין כולנו. תוך זמן קצר כולנו מחוברות לאינפוזיה וההצגה מתחילה. מירי הגיעה בלי הפאה ועם חצי ס"מ גידול חדש של שיער. אנחנו מלאות פליאה ואומרות לה שזה מתאים לה מאוד.ענת הביאה גלידה נהדרת בטעמים חדשים ומופלאים. שרי קראה בעיתון שיש טיפול חדשני לסרטן השד ואנחנו דנות בעניין. האחיות מאזינות ומעירות שכרגע רק העכברים במעבדה נהנים מזה, בכל זאת טוב לדעת שתמיד יש טיפולים חדשניים שמחכים לנו מעבר לפינה. אתי מבדחת אותנו עם סיפור שארע לה שנגמר בזה שהיא מורידה את הפאה והנודניק שהטריד אותה נבהל ובורח, כולנו פורצות בצחוק ללא שליטה. ד"ר מריק יוצאת מהחדר ורוצה לדעת על מה הצחוק הגדול ובכל זאת מבקשת שנהייה קצת יותר בשקט כי היא לא יכולה לנהל את עבודתה כך.

אודליה כוח העזר מביאה לנו את ארוחת הבוקר על מגש. האחיות מסתובבות ובודקות שכל האינפוזיות מטפטפות כראוי, ומחליפות אותן כשצריך. לצד עבודתן הטכנית אוזניהן מלוות את שיחותינו ומידי פעם משחילות הערות ומשתלבות בשיחות.

דיצה מאפרת מתנדבת מגיעה ומדגימה לנו איך לפצות באיפור את חוסר הגבות והריסים ואיך להראות מיליון דולר.

תמר ואני קיבלנו טיפול מלא! כל הבנות אמרו שאנחנו נראות נפלא. זיוה האחות הראשית מגיעה עם המצלמה ומנציחה.

מעיין העובדת הסוציאלית שתמיד מחייכת עושה סיבוב ביניינו כדי לבדוק אם משהי זקוקה לעזרתה. רפאל הספר המתנדב, פותח מספרה בחדר צדדי ומסדר לנו את הפאות. אודליה עוד מעט תגיש לנו את מגשי ארוחת הצהריים.

ניסיתי להעביר את האווירה של יום שני בבוקר במחלקה האונקולוגית בבית חולים "לניאדו" . צורך זה עלה בעקבות סדנא שנשלחתי אליה מטעם בית החולים. בסדנא פגשתי נשים חולות בסרטן אשר מטופלות בבתי חולים שונים. מהן שמעתי על אשר קורה במחלקות האונקולוגיות בבתי החולים בהם הן מטופלות. דרכן הבנתי כי המקום "שלנו" הוא מקום ייחודי ויוצא דופן. עד כמה שהדבר נשמע מוזר, יום שני הוא יום שאנחנו המטופלות מצפות לו.

לצד הטיפול הרפואי, המחלקה הפכה להיות עבורנו קבוצת תמיכה העוזרת לנו לשרוד את המחלה בתחושה של אופטימיות. במחלקתנו ישנה אינטרקציה מושלמת בינינו לבין הצוות. הצוות תמיד זמין, מעודד, מטפח כל מטופלת ויוצר אווירה של שמחה וצחוק. אין בי ספק שאווירה חיובית זו הופכת את התהליך הטיפולי לקל יותר ואפילו מהנה עד כמה שהדבר נשמע אבסורדי.ליווי שכזה בתהליך המחלה עוזר לשרוד תקופה קשה זו ביתר קלות ותורם להתרוממות הרוח.

לסיום, תקוותי שדגם מוצלח זה שתיארתי "יועתק" לבתי חולים אחרים מתוך מטרה שאנשים יזכו בתהליך טיפולי חיובי ומהנה עד כמה שאפשר, ובעקבות זאת, אין בי ספק, יזכו באיכות חיים ובאריכות ימים.