PDF הדפסה דואל

שלבים באבחון ADHD במבוגרים במרפאה:  

  1. הערכת המצב בילדות:
    עפ"י ההגדרה, ADHD מתחיל בתקופת הילדות.  לכן המטלה הראשונה של הקלינאי היא להחליט על הסטטוס של הנבדק כילד ולתת דיאגנוזה רטרוספקטיבית לגבי ADHD בילדותו.  חלק מן הנבדקים אובחנו בעבר באופן פורמלי, אולם לגבי אחרים יש צורך להחליט לגבי הסימפטומים בילדותם.  מטלה זו היא בעייתית, היות שזיכרונם של נבדקים רבים לגבי ילדותם אינו חד, ויש קושי בהערכת מהימנות הדיווח.  מחקרים מראים כי אחוז הנבדקים אשר זכר סימפטומים כלשהם בילדות היה נמוך בהרבה מהאחוז האמיתי. רצוי לכן לשוחח עם ההורה של הנבדק לגבי ילדותו או לקבל מידע אובייקטיבי על סמך תיעוד, כגון תעודות, הערכות צוות חינוכי וכדומה.
  2. הערכת המצב העדכני:
    א. הערכה קלינית הכוללת ריאיון מקיף לגבי קשייו ותלונותיו של הנבדק.  לאחרונה פותחו כלים אשר מסייעים בקבלת מידע התנהגותי רלוונטי דרך שאלונים אשר תוקפו לאוכלוסייה של ADHD מבוגרים, כגון: (ADHD Rating Scale (CAARS) 1999, Conners Adult).  שאלון זה, בגרסתו הארוכה, נותן אינדיקציה לגבי חמישה פקטורים: הפרעות קשב, היפראקטיביות, אימפולסיביות, לביליות אמוציונאלית וקשיים בתפיסה עצמית.  כמו כן קיים מדד של תוקף המשקף את מידת העקביות בתגובות הנבדק ומאתר שאלונים לא תקפים.
    ב.       מבחנים נוירופסיכולוגיים – מטרתם לקבל מידע אובייקטיבי לגבי תפקודו של הנבדק בתחומים הקשורים להפרעה זו: איתור קשיים בתפקודים הניהוליים (executive functions) אשר באים לידי ביטוי באספקטים שונים של קשב (קשב מתמשך, קשב ממוקד, קשב מפוצל, טווח קשב) יכולת אינהיביציה ושליטה על תגובות מתחרות ויכולת בקרה ומעקב יעילים אחר הביצוע במטלות השונות.  כמו כן ייבדקו באבחון זה תפקודים נוספים כגון תפקודי זיכרון ותפקודי שפה
    לא נמצא מבחן אחד אשר יעיל לזיהוי ADHD ויש צורך במגוון מטלות שיעקבו אחר דפוס הביצוע של הנבדק על מנת לקבל מידע אמין לגבי תפקודו.  ההערכה הנוירופסיכולוגית מאפשרת קבלת נתונים מדויקים לגבי סוג הקשיים מהם סובל הנבדק, היקפם וחומרתם.  מידע זה שימושי ביותר לאבחנת ADHD והכוונה לסוג הטיפול המומלץ .
  3. בדיקת אבחנה מבדלת:
    הפרעות התפתחותיות, מטבוליות גנטיות, פסיכיאטריות ונוירולוגיות שונות עשויות לחקות סימפטומים מרכזיים של ADHD.  קשיי קשב וריכוז, אימפולסיביות או היפראקטיביות יכולים להופיע במצבים שונים כגון: סכיזופרניה, אפילפסיה, הפרעות אובססיביות קומפולסביות, הפרעות שינה, חבלות ראש, תת ויתר פעילות בלוטת התריס, אנמיה, תסמונת טורט, מחלת הנטינגטון, קשיי ראיה או שמיעה והשפעת תרופות שונות (כגון תרופות אנטי אפילפטיות).
    באבחון ננסה לשלול קיומם של הפרעות מסוג זה, עם זאת, לעיתים יש צורך בבדיקות ספציפיות נוספות, שייקבעו עפ"י ההערכה הקלינית.
  4. קומורבידיות (מצבים נלווים):
    חלק מהנבדקים עם ADHD מראים קומורבידיות. באבחון ננסה לשלול מעורבות מצב אחד או יותר מההפרעות הבאות:
    א. הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית.
    ב. התמכרויות לסמים פסיכואקטיבים, בעיקר למריחואנה ולקוקאין:  התמכרויות לאלכוהול, להימורים, להפרעות אכילה.
    ג. הפרעות אפקטיביות: דיכאון, חרדה, הפרעה ביפולרית.
    ד.       ליקויי למידה: דיסלקציה, דיסגרפיה, דיסקלקוליה.
    נמצא, כי בעוד שנבדקים עם הפרעת קשב (ADD) מראים יותר הפרעות אפקטיביות, הפרעות חרדה וליקויי למידה, נבדקים עם הפרעה משולבת (ADHD) מראים במידה רבה יותר הפרעות של תוקפנות ואישיות אנטי-סוציאלית.
  5. טיפול:

      א.   במרפאתנו מותאם לנבדקים טיפול תרופתי. הבחירה ברוב המקרים היא בטיפול מבין הסוגים הבאים:
            • תרופות מעוררות (סטימולנטים) כגון: ריטלין לסוגיו, קונצרטה, אדרל, ויואנס).
            • תרופות לא מעוררות  Atomoxetine.
            • תרופות נוגדות דיכאון:
                TCAs (כגון Desipramine)
                SNRI (Venlafaxine)
                Buproprion
            •  תרופות נגד יתר לחץ דם Alpha blockers (כגון Guanfacine Clonidine)
                ואחרים.
      ב.   במידת הצורך אנו ממליצים על טיפולים נוספים משולבים.
          
•    CBT – מבוגרים שמאובחנים כבעלי ADHD הם לרוב בעלי דימוי עצמי נמוך ותחושת תסכול עקב קשיים בתחומי חיים שונים.  מטרת הטיפול להסביר את השלכות האבחנה על חיי המאובחן, מתן תמיכה וניסיון לשינוי דרכי חשיבה, מנגנוני הגנה ודרכי התמודדות לא יעילים עם הקשיים.
           •    coaching - עוסק בשינוי, בעיקר תפקודי. גישה זו נמצאה יעילה לעבודה עם אנשים שסובלים מהפרעת ADHD. בעזרת המאמן האישי ל-ADHD ניתן לפתח כישורי חיים המאפשרים להתמודד בהצלחה עם הקושי בריכוז, לפתח חשיבה חיובית ויעילה.
           •    טיפול בטכניקות של רפואה אלטרנטיבית – כגון ביו-פידבק, תוספי מזון שונים, דיאטות מסוימות, מדיטציה, אקופנקטורה, טיפול צמחי והומיאופתי.  קיימת שונות רבה במידת התיעוד המדעי והידע לגבי יעילות הטיפול בשיטות השונות (Arnold 2001).

6.   התאמות:

      בנוסף לטיפולים השונים מומלצות התאמות שונות על פי הצורך והמסגרות השונות.