דיוור פברואר 2021

ביקור ראשון של שגריר צרפת בישראל בבית חולים ישראלי
שגריר צרפת בישראל מר אריק דנון מלווה ברעייתו ובקונסולית הכבוד של צרפת בנתניה גב' נטלי מימון סיירו בבי"ח לניאדו

שגריר צרפת בישראל, מר אריק דנון, מלווה ברעיתו הגב' מארי קריסטין דנון וקונסולית הכבוד של צרפת בנתניה הגב' נטלי מימון הגיעו לסיור ממושך בבי"ח לניאדו. השגריר והפמליה התקבלו על ידי הנהלת בית החולים בראשות המנכ"ל מר נדב חן. בפתיחת הסיור הוצגה בפני השגריר סקירה מקיפה אודות העבודה הקלינית העניפה, אותה מבצע צוות בית החולים, עבור אוכלוסית אזרחי צרפת המתגוררים בנתניה והשרון, בתקופות  שגרה ובמיוחד בתקופת משבר הקורונה. מר נדב חן ציין בפני השגריר כי "אנו בית החולים הראשון ולמיטב ידיעתי היחיד, המפעיל מערך של מתנדבים שתפקידם הוא לתרגם מעברית לצרפתית ומצרפתית לעברית. יש לנו מטופלים רבים דוברי השפה ואנו רואים חשיבות רבה בקיום מערך התרגום, על מנת לאפשר טיפול קליני מדויק ויעיל , לצד מתן תחושה טובה ונעימה למטופלים".
השגריר סייר במרכז הילודה החדש, העומד בשלבי בנייה סופיים, והתרשם עמוקות מ-12 חדרי הלידה החדשים והפגייה שנמצאים ערב השקתם. את הסיור במרכז הילודה החדש הובילה גב' אריאלה כהן-ארזי, אזרחית צרפת והאחות האחראית של חדר לידה בבית החולים. משם המשיך השגריר למחלקה האורטופדית, שנחנכה לפני כשנתיים, שם פגש את האחות האחראית של המחלקה גב' יהודית בן עמרם, אזרחית צרפת גם היא. הסיור כלל אף ביקור במערך הקורונה בבית החולים, במיון הנשימתי ובמתחם הבקרה של מחלקת קורונה, בהובלתה של גב' לידיה לנקסנר, האחות האחראית של מחלקת טיפול נמרץ.
בסיום הביקור אמר השגריר "פגשתי פה רופאים ואחיות משכמם ומעלה וביניהם אזרחי צרפת גאים ומעוררי השראה ! אנשי ונשות צוות מן המנין ואף מתנדבים רבים שכל מטרתם היא מתן טיפול קליני וסיעודי ברמה הגבוהה ביותר, לצד חמלה אנושית יוצאת דופן, חמלה המאפיינת כל כך את בית החולים הזה. אני שמח שאזרחי צרפת המתגוררים בישראל לוקחים חלק במשימה החשובה הזו, במיוחד בתקופה ההיסטורית של ההתמודדות עם משבר הקורונה. העשייה הברוכה הזו היא ביטוי לעוד שיתוף פעולה  בשטח בין מדינת ישראל לצרפת. אני בטוח כי שיתוף הפעולה הזה , ימשיך להתפתח גם בעתיד!"

ד"ר ורד חרמוש, מנהלת האגף הגריאטרי בבי"ח לניאדו, נבחרה ליו"ר האיגוד הגריאטרי במדינת ישראל

ד"ר ורד חרמוש, מנהלת האגף הגריאטרי בבי"ח לניאדו, נבחרה לתפקיד יו"ר האיגוד הגריאטרי. ד"ר חרמוש מנהלת את האגף הגריאטרי בלניאדו בשנים האחרונות. האגף הגריאטרי בלניאדו מונה 3 מחלקות, כולל מחלקת סיעוד מורכב ומחלקת שיקום ובקרוב עתידה להפתח גם מחלקה פנימית -  גריאטרית. דר' חרמוש פעילה בתחום הוראת הסטודנטים, וכמו כן, פעילה בתחום המחקר בבית החולים, בועדת הלסינקי . ד"ר חרמוש חקרה את השפעת נטילת קנאביס על הפרעות ההתנהגות בחולי הדמנציה. נתונים ראשוניים של המחקר הוצגו לפני כשנה וחצי בכנס בינלאומי.  מינויה של ד"ר חרמוש לתפקיד, מהווה הבעת אמון באיכות העבודה הקלינית אותה מבצעת ד"ר חרמוש וביכולת ההנהגה שלה את הרופאים הגריאטריים במדינת ישראל, תחום שצפוי להתפתח בשנים הקרובות,  בעקבות הזדקנות האוכלוסיה.
פרופ' צבי שמעוני, המנהל הרפואי בבי"ח לניאדו בירך את ד"ר חרמוש "המינוי שלך מהווה תעודת כבוד עבור צוות לניאדו כולו. איכות העבודה הקלינית, הכוללת מחקרים רבים, מקבלת הכרה והערכה. הצלחתך בתפקיד החשוב הינה הצלחתנו".
מר נדב חן, מנכ"ל לניאדו, בירך גם הוא את ד"ר חרמוש ואמר "עבורנו זו לא הפתעה. אנחנו יודעים כבר זמן רב, כי ניחנת בכישורי מנהיגות ויכולות קליניות יוצאות דופן. אני בטוח כי תצליחי להוביל את מקצוע הרפואה הגריאטרית בישראל לעבר העתיד בו תוחלת החיים תמשיך ותגדל ויהיה צורך ברפואה גריאטרית מצוינת. בהצלחה !"

 
מכתב תודה

מלאך בירוק
שנת 2017 דווקא התחילה יפה. לא היו בעיות מיוחדות. ילדים ... האשה ... הפרנסה ... אפילו הבריאות ... הכל טפו טפו, היה בסדר. נכון, הייתי בקופת חולים לטפל באיזה שלפוחית קטנה שנוצרה באצבע הקטנה ברגל ימין ... אבל הכל בקטנה. שום דבר לא רציני. קצת משחה ... קצת תחבושת ... והכל יעבור.
גם אותה שבת שיצאנו לטייל התחילה יפה, עד לארוחת הצהריים. אומנם הרגשתי איזה לחות ברגל ימין בתוך הנעל, אבל לא משהו שצריך להתייחס אליו מיד. חיכיתי עד שכל החברים התמקמו להם סביב שולחן פיקניק יצוק בטון, והתיישבתי לי במרחק מה מהם, על שלוחן סמוך והורדתי את נעל ימין ואת הגרב ... וחשכו עיניי !
עם הגרב ירד והתקלף כל העור והבשר מגב הרגל, והמראה היה ממש, ממש, ממש לא סימפטי. לאחר חבישה בשטח שביצע לי חברי היקר חנן (שתמיד מוכן לכל מצב...),  המשכנו את הפיקניק, סיימנו את הארוחה, ואפילו לא ויתרתי על הקראת סיפור חדש שכתבתי. אין כמו קהל שבוי שמרותק לשולחן... אם לא לסיפור.
ומשם, למיון בבית החולים. שם קיבלתי טיפול ראשוני וראשון, מתוך מאות טיפולים שעברתי מאותו רגע, כדי לטפל בפצע שמסרב להגליד כי טוב לו ברגל הסוכרתית שלי.
אשתי היקרה, עם יכולות החיזוי השמורה רק לנשים מסוימות ... שאלה שם ובמקום את הרופא שטיפל בי – "מתי יכרתו לו את הרגל?"  לזכותו של הרופא, שלא הכיר כמובן את אשתי, יאמר, כי הוא דבק בפרוטוקול הרפואי שלמד, והשיב לה – "גבירתי, זה לא המצב. זה פצע, צריך לטפל. זה ייקח זמן אבל זה יירפא".    
לאחר חודשים של טיפול ע"י רופא מסור ואחות נהדרת, המסקנה הייתה כי קצרה ידה של הרפואה בקהילה מלסייע לי, ויש לעבור לטיפול ב"תותחים הכבדים" בבית חולים.
ארבע פעמים נשלחתי במצוות הרופא שלי, לחדרי מיון בשלושה בתי חולים, מהמובילים בארץ, ומכולם שבתי הביתה ללא שאושפזתי אף לא ליום אחד. "תמשיך לטפל במשחה האנטיביוטית הזאת ... ועם תחבושת מסוג "עושה ניסים" זאת ... ותחזור בעוד שבועיים". כך פחות או יותר נאמר לי בכל חדרי המיון. אין צורך באשפוז!
בפעם הרביעית כבר הצטיידתי בעצה רפואית מיטבית ... "תהפוך שולחן אם צריך ... ואל תצא משם אלה רק לאשפוז !" ... וכדי שלא יהיו כל אי הבנות בנושא, הצטרפה אלי אשתי היקרה, כדי להסביר לאותו רופא שיקבל אותי ... כי היא לא רוצה אותי בבית אלא, במחלקה בבית החולים !
אני זוכר היטב את הביקור הזה בבית החולים, כי הוא נפל בדיוק ביום הולדתי ה – 68, ובמקום ללכת לבלות באיזה מקום יפה עם ארוחה טובה וכוס יין ... ישבנו לנו במיון של עוד בית חולים מוביל בארץ ... וקיבל אותי עוד אורתופד נחמד, שלבסוף נמנע מלאשפז אותי, למרות סימניו השחורים של הנמק שהתפשט בין אצבעות רגלי הימנית, ולמרות התגבורת העקשנית של אשתי.
"אין לי מה לעשות עבורך במחלקה. עדיף שלא לאשפז אותך". אמר האורתופד. "תמשיך עם המשחה הזאת ... והתחבושת הזאת... אם אאשפז אותך עכשיו, בינואר, במחלקה, אתה לא תבריא שם אלא תחלה שם. עדיף טיפול בקופת חולים". 
"... והנמק דוקטור ? לא אמות מזה ? ". שאלתי.    
"סע לשלום .... המפתחות בפנים".
לפעמים יש מזל בחיים. מזל גדול ! במקרה לגמרי, קבעה לי אשתי תור במרפאה לטיפול בפצעי סכרת בבית החולים לניאדו בנתניה, והנה הגיע התור הזה, שבמקרה לגמרי, היה שבוע לאחר שנדחיתי בפעם הרביעית מלהתאשפז. מיואש מכל הטיפולים הלא מוצלחים ומחוסר ההתגייסות של רפואת בתי החלים מלעזור לי, הלכתי לתור שנקבע לי, בחוסר אמון וללא כל תחושה כי יש מרפא ... ונתקבלתי שם ע"י ד"ר רומן ליברזון !  המלאך בירוק !
איש לא גבוה, עם מבטא רוסי כבד, אבל עם ידע רפואי ועניים שאין כנראה שני להם. הוא בחן את רגלי ארוכות, ואמר לי: "אדוני, המצב לא טוב. אני לא מבין איך הגעת למצב הזה. למה לא פניתי עד עכשיו לבית חולים ! אני מציע לאשפז אותך כעת באופן מיידי, ואני אבוא מחר, ביום שישי, באופן מיוחד, כדי לנתח אותך. אם אצליח, אז אולי נצליח להציל את הרגל שלך .... ואם לא, אז ... צריך לקטוע את הרגל."
ככה.  פשוט. תוך מבט ארוך ברגל, הבין ד"ר רומן ליברזון, את מה שלא היה ברור לאחרים, כי אין ברירה, וצריך לפעול מהר, אחרת הדיאגנוזה הראשונה של אשתי תתקיים מיד !
למחרת היום ניתח אותי הרופא הנפלא הזה, שמתברר כי הוא אורטופד-כירורגי, ולאחר הניתוח בא אלי למחלקה ששם שכבתי, ואמר כי הוא חושב שהניתוח הצליח וכי הוא ניקה את הרגל מכל נמק שהצליח להגיע אליו. "אבל הסכין שאני חותך איתו יודע רק לחתוך בקו ישר. הוא לא יודע לעבוד בככה וככה וככה", אמר תוך שהוא מראה לי בידו תנועת זיגזג. "כדי לנקות את הכל, הייתי צריך להוציא לך הרבה רקמה חייה ... ולא רציתי לעשות לך את זה !"
כל יום בא הרופא הטוב, למיטתי, בחן את רגל, ניקה, חיטא וחבש מחדש. עם הזמן נתגלה גם חוש ההומור המיוחד שלו וזכיתי לסיפור או לבדיחה יומית. זה הולך ממש טוב עם אנטיביוטיקה.
אז מה יהיה דוקטור ? שאלתי.
"נעשה לך טיפול מאד חזק של אנטיביוטיקה של שישה שבועות לתוך הוריד. נכין אותך לכך עם צינור אל הלב, וכשתהיה כבר בבית אמליץ לך גם על טיפול ברימות. אתה יודע מה זה ? "
כן. ידעתי.
"אלא חיות שאוכלות רק רקמה מתה, אבל הן יכולות להגיע לכל מקום שהסכין שלי לא הגיע לשם. אתה מוכן ?"
בודאי.
רימות מתברר הן דבר מופלא. יעילים. סטריליים. בלתי מכאיבים. חרוצים להדהים....ורעבים ! תוך שני טיפולים של 48 שעות כל אחד, קבעה האחות "הלוחשת לרימות" כי הרגל נקייה מכל נמק ורקמה מתה ... ומכאן התחילה ההחלמה שלי !
זו גם הייתה התחלה של טיפול אישי ומסור של ד"ר ליברזון, שנעשה לאחר שהשתחררתי מבית החולים. מתוך רצון ואכפתיות הגיע האיש לביתי וטיפל בי יותר מפעם אחת, על חשבון זמנו הפרטי ומבלי שהסכים לקבל כל תמורה ! וכשהחליט הרופא היקר הזה, כי הריפוי שלי יתקדם טוב יותר עם טיפול באוזון ... הוא השאיל לי מכשיר פרטי משלו, כדי שאשתמש בו. שוב, ללא כל תמורה.
מישהו שמע על רופא בית חולים שנותן טיפול כזה ? אני לא !
זה לא קרה מהר. זה לקח חודשים של טיפול עקשני ויום יומי – אבל זה קרה. החלמתי.
אני כותב מילות תודה אלה, שלוש שנים לאחר הניתוח של ד"ר רומן ליברזון, ימים ספורים לפני יום הולדתי ה -71. אתמול בבוקר רכבתי אם חברים במסלול יפיפה על אופני השטח שלי. הרכיבה התקצרה רק בגלל נפילה קשה של אליעזר, אחרת היינו מסיימים כ - 30 ק"מ רכיבה, שהיא ה"מנה" הרגילה שלנו. בערב יצאתי להליכה של 7 ק"מ עם אשתי.
כל הטוב הזה היה נגזל ממני לו אבדתי את רגלי בשל רשלנותם של רופאי מיון זה או אחר.
יש לי רק אדם אחד שאני זוקף לו את מצבי היום – ד"ר רומן ליברזון !
רופא נפלא ומסור ! איש יקר ובן אדם נדיר !  
מלאך פרטי משלי. מלאך בירוק  !
א.פ
 

 הרצאה: מחלה לא מנהלים מפחד
 

פרחים על שירות מעל ומעבר

זר פרחים על שירות מעל ומעבר הוענק למנהל יחידת אא"ג ילדים – ד"ר ג'יי וולגרנטר.
ד"ר וולגרנטר, מוכר בקרב המטופלים, כרופא מקצועי ומסור, רופא ש"יהפוך את העולם" עבור המטופלים שלו.
לאחרונה, נקרא גד"ר וולגרנטר לייעוץ דחוף בפגייה ביום שישי בצהריים, בעקבות  מקרה לא פשוט של תינוק הסובל מציסטות באף. הציסטות עלולות, חלילה, לגרום לחנק. בדרך כלל, יש צורך בביצוע בדיקות הדמיה והליך כירורגי, אולם, ד"ר ג'יי, החליט לבצע הליך חדשני שמאפשר את הסרת הציסטות ללא צורך בבדיקות מורכבות ופעולות פולשניות.
לשם כך, היה צורך ברכש דחוף של טיפות אף שאינן בסל התרופות.
אולם, אמו של התינוק היתה מאושפזת כיולדת מאומתת לקורונה וכן כל בני משפחתו של התינוק – לא היה אף בן משפחה שאיננו בבידוד.
ד"ר וולגרנטר, לקח יוזמה מבורכת ויוצאת דופן, ויצא לרכוש באופן עצמאי את טיפות האף בבית מרקחת חיצוני, על חשבונו הפרטי על מנת לאפשר ביצוע ההליך הקליני, בהיעדר בני משפחה שיכולים לסייע בכך.
על המקצועיות, החמלה והגדלת הראש הוחלט להעניק לד"ר וולגרנטר זר פרחים על שירות מעל ומעבר !