PDF הדפסה דואל

סוכרת ופגיעה בכליות

פגיעה בכליות הינה סיבוך שכיח בחולי סוכרת ומופיעה בשליש מהחולים עם סוכרת מסוג I (תלוית אינסולין), ובקרוב ל-20% מהחולים עם סוכרת מסוג II (לא תלוית אינסולין). הפגיעה נקראת נפרופתיה סוכרתית או פגיעה בכליות משנית לסוכרת. הסימנים הראשונים של הפגיעה מופיעים מספר שנים אחרי גילוי הסוכרת. מחלת הכליות מתקדמת ועלולה לגרום לאי ספיקת כליות סופנית, שמשמעותה הפסקת תפקוד הכליות. במקרים אלה, החולה נזקק לטיפול בדיאליזה או להשתלת כליה.

פגיעה כלייתית בחולי סוכרת מהווה גורם סיכון למחלות לב ולטרשת העורקים באיברים נוספים. סיבוך זה מגדיל את התמותה והתחלואה. לכן , אבחון מוקדם וטיפול מיידי חשובים מאד.

סימנים של פגיעה בכליות בסוכרת

1. הפרשה מוגברת של אלבומין (סוג של חלבון בעל מולקולה קטנה יחסית)
בדרך כלל, אלבומין מופרש בכמויות זעירות בשתן. בדיקת כמות האלבומין בשתן בעזרת שיטות מתוחכמות מגלה כמויות זעירות של אלבומין בשתן. אם הכמות האלבומין עולה מעל גבול הנורמה מדובר בסימן מוקדם של פגיעה בכליות. במרכז נבדקת כמות האלבומין בשתן. ניתן להשתמש בבדיקת כמות האלבומין בשתן להערכת התקדמות המחלה או שיפור במצב.  

2. הפרשה מוגברת של חלבון (תערובת של מספר חלבונים הכוללת אלבומין יחד עם חלבונים בעלי מולקולות גדולות יותר)
בבדיקות שתן הרגילות בודקים את הפרשת החלבון. לרוב, אין הפרשת חלבון. הפרשת חלבון מוגברת מופיעה, מאוחר יחסית, בהשוואה להפרשת אלבומין. לכן, הפרשה מוגברת של חלבון בשתן נחשבת כשלב מתקדם יותר של מחלת הכליות. ניתן להשתמש בבדיקת כמות החלבון בשתן להערכת התקדמות המחלה או שיפור במצב.  

3. ירידה בתפקוד הכליות
ההערכה הטובה ביותר הינה מדידת כמות המים העוברים סינון בחלק הכליות בו קיים סינון של הדם. מדידה זו נקראת קצב סינון פקעיתי. ניתן לבצע מדידה זו על ידי הזלפת חומרים מסוימים המופרשים בשתן ומדידת ריכוזם בדם ובשתן. בדיקות אלה מורכבות ונועדו בעיקר לצורכי מחקר.

בשנים אחרונות, תוארו מספר נוסחאות המאפשרות חישוב של קצב הסינון, כאשר משתמשים בריכוזם של חומרים הנבדקים בדם. בעיקר, מדובר באוריאה ובקריאטינין העוברים סינון בכליות ומופרשים בשתן. לכן, אם קיימת ירידה בקצב הסינון,תהיה עליה מקבילה בערכם בדם. כל ירידה בקצב הסינון, בהשוואה לערכים הרצויים לפי גיל ומין, נחשבת כהופעת פגיעה בכליות. בבדיקות המתקיימות במרכז לסוכרת, משתמשים בשתי נוסחאות לצורך הערכת קצב הסינון.

4. יתר לחץ דם
כל פגיעה בכליות עלולה לגרום ליתר לחץ דם. מאידך, עליה בלחץ הדם פוגעת בכליות. לכן, מדידה מדויקת וחוזרת מהווה חלק משמעותי בתהליך הבדיקה.

 

הפנייה לנפרולוג

הפנייה לבדיקת נפרולוג ניתנת עקב הפרשה מוגברת של אלבומין ו/או חלבון בשתן, עם ירידה בתפקוד הכליות (קצב הסינון הדם) או עם יתר לחץ דם. הנפרולוג מבצע בדיקה כללית, ובהתאם לממצאים ממליץ על המשך טיפול.

הנפרולוג פרופ' בונר, מומחה בטיפול במחלות כליה על רקע סוכרת, קובע את התוכנית הטיפולית בשיתוף צוות המרכז לסוכרת.

 

גורמי סיכון להתפתחות פגיעה בכליות

גורמי סיכון מתחלקים לשתי קבוצות.

1. גורמים שאינם ניתנים לתיקון

  • מין החולה - הפגיעה שכיחה יותר בזכרים.
  • ה"וותק" של מחלת הסוכרת – חדשה או ממושכת.

  • היסטוריה משפחתית - פגיעה כלייתית שכיחה יותר במשפחות בהן התגלתה פגיעה בכליות משנית לסוכרת.

  • גנטיקה - המגבירה את הסיכון להופעת פגיעה בכליות.

  • גזע - קיימים גזעים בהם שכיחות סיבוך זה גבוהה יותר.

2. גורמים שניתן להשפיע עליהם (התיאור של דרכי טפול יופיע בפרק הבא):


טיפול בפגיעה בכליות ומניעתה אצל חולי סוכרת:

הטיפול דורש שיתוף פעולה מלא בין החולה לבין הצוות המטפל. החולה מתבקש לשנות את אורח חייו במקביל לקבלת הטיפול התרופתי. רק שילוב של שינוי באורח החיים עם טיפול תרופתי עשוי לשפר את המצב.

  • רמת הסוכר בדם
    רמה גבוהה של סוכר בדם גורמת נזק ישיר לכליות, דרך הפעלת מנגנונים עם שפעול גורמי גדילה, המשפיעים לרעה על הכליות.
    דרכי הטפול כוללות דיאטה מתאימה, הורדה במשקל, פעילות גופנית וטיפול תרופתי (כדורים ו/או זריקות של אינסולין).
    במהלך השהות במרכז ניתנת הדרכה מתאימה.
  • ערכי לחץ הדם
    רמה גבוהה של לחץ דם גורמת נזק לכליות ומחישה את התפתחות מחלת הכליות. בנוסף, לחץ דם גבוה פוגע בלב ובכלי הדם בכל אברי הגוף. הורדת לחץ הדם לערכים רצויים משפיעה לטובה, ויכולה למנוע התפתחות מחלת כליות ולשיפור המצב במקרה של נזק קיים עקב פגיעה.

    ההנחיות לטיפול ביתר לחץ דם בחולי סוכרת, מגדירות את הרמה הרצויה של לחץ הדם כפחות מ- 130/80 מ"מ כספית, ובנוכחות הפרשה מוגברת של חלבון בשתן כפחות מ- 125/75 מ"מ כספית.
     

דרכי הטיפול ביתר לחץ דם:

  • הורדת משקל
  • הקטנת כמות המלח בדיאטה
  • פעילות גופנית.
  • הקטנת שתיית משקאות חריפים במקרה של שתייה מופרזת.  
  • הפסקת עישון.
  • טיפול תרופתי

הורדת לחץ הדם באמצעות תרופות משפיעה לטובה על כל מערכות הגוף. הנפרולוג, בדרך כלל, מציע טיפול תרופתי משולב, בכדי להשיג את ההשפעה הרצויה במינימום תופעות לוואי. קיימות שתי קבוצות של תרופות: מעכבי האנזים המהפך של אנגיוטנסין וחוסמי קולטני אנגיוטנסין. קיימות הוכחות כי בנוסף להשפעתן על לחץ הדם הן פועלות ישירות על הכליות ומשפרות את המצב.
צוות המרכז בונה לכל מטופל, תוכנית טיפולית מקיפה, המכילה את כל הגורמים המשולבים לעיל, וכוללת טיפול המשלב תרופות משתי הקבוצות הנ"ל.
בחירת הטפול ביתר לחץ דם הינה אישית. במקרה של תופעות לוואי הרופא ידאג לשנות את הטיפול.
  • כמות החלבון בשתן
    החלבון בשתן העובר סינון בכליות נחשב כסימן של מחלת כליות ואף גורם לנזק ישיר. לכן, הכרחי להקטין את כמות החלבון בשתן.
    האמצעי העיקרי להורדת הפרשת חלבון בשתן כולל: הורדת לחץ הדם, בעיקר על ידי שימוש במעכבי האנזים המהפך של אנגיוטנסין או חוסמי קולטני אנגיוטנסין. לשם כך יש לבדוק מעת לעת את הפרשת החלבון בשתן.
  • רמת השומנים בדם
    רמה גבוהה של שומנים בדם גורמת להתפתחות טרשת העורקים ופוגעת באברי מטרה, כמו: לב, מוח, כלי דם וכליות.
    הטיפול כולל שילוב של הורדת משקל, דיאטה, פעילות גופנית ותרופות.
  • עישון
    עישון גורם לנזק לכל אברי הגוף. קשה מאד להשיג שיפור כאשר המטופל מעשן. הפסקת עישון, משמעותית ביותר בטיפול בחולה סוכרת.
  • פעילות גופנית
    פעילות גופנית קבועה תורמת לאיזון הסוכרת, לאיזון יתר לחץ דם ומניעת התפתחות מחלת כליות. הדרכה מתאימה ניתנת במרכז לסוכרת.

סיכום
הפגיעה בכליות שכיחה בחולי סוכרת. הטפול והמניעה דורשים הכנת תוכנית טיפולית, המשלבת שינוי באורח החיים וטיפול תרופתי.

שיתוף פעולה של המטופל הכרחי להצלחת התהליך. על מנת להגיע לתוצאות הרצויות יש לנהל מעקב מסודר ובדיקות מעת לעת.

חזרה לדף סוכרת